בין המצרים בעיניהם של ילדים

הילה היא אישה שאוהבת להקשיב לילדים. כשאנו נפגשות, היא אוהבת לספר דברים מיוחדים ששמעה, אנשים שהרשימו אותה, על פרחים שקנתה ובעיקר שיחות שיש להם עם ילדים.
השבוע הילה פגשה את רון. ילד עם תלתלים זהובים, עיניים בורקות, וסקרנות עזה. רון קרוב משפחתה של הילה הוא ילד שלא אוהב ללכת לבית הספר. מוזר שילדים אינם אוהבים ללכת לבית הספר, וזוהי המסגרת הרשמית בחייהם שנים רבות. הילה אמרה לא מזמן, שצריך לבנות בתי ספר שילדים אוהבים כי זה מקום שהם מבלים בו המון.

אבל… נחזור לרון. הילה כך סיפרה: רון התיישב מולי, עם כוס משקה ענקית, וכדרכנו שוחחנו על החיים. הפעם רון הגיע נלהב וביקש את עזרתה של הילה. הוא אמר שרוצה להכין סרט על ימי בין המצרים. את שומעת הילה, תארי לך שני ילדים שהם חברים רבים, וממש רוצים להלחם זה בזה, ואז פתאום מישהו שמלמד אותם על חיבור, על להיות כאיש אחד בלב אחד, עולה מתוך הריב, ממש ביניהם, והם נזכרים שהחיבור הוא המטרה, ושהוא חשוב ויקר מכל דבר, ושבעזרתו הם ממש בונים ביניהם, בקשרי ביניהם את בית המקדש הבא.
דבריו של רון עוררו תמיהה בהילה, היא הביטה בו, ובכוס המשקה, וחשבה לעצמה, אם כל הסרטים שהיינו רואים היו מכוונים אותנו לחיבור בינינו, לבנייה של קשר נכון בינינו, או אז, הכל היה נראה אחרת.